מעסיקים בישראל מחויבים לערוך שימוע לעובדים לפני פיטורים או ביצוע שינויים מהותיים בתנאי העסקתם. יש למסור לעובד זימון בכתב המפרט את הטענות נגדו וזמן סביר להתכונן לשימוע. במהלך השימוע על המעסיק להציג את מלוא הסיבות לבחינת הפסקת העבודה או שינויים ולאפשר לעובד להשמיע טענות בעד המשך העסקתו. זכות השימוע והטיעון ניתנת לכל העובדים, ללא קשר למשך תקופת עבודתם. זכות זו חלה גם על עובדי כוח אדם או קבלני שירות במקרים מסוימים
כאשר מעסיק מחליט לפטר עובד, עליו לקיים שימוע כדי לתת לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו. במהלך השימוע על העובד להעלות את כל טענותיו ולהציג את כל הנתונים והמסמכים הרלוונטיים. אם לא יעשו כן, לא יוכלו להשתמש בהם מאוחר יותר כדי לטעון כי הליך הפיטורים נפגם. על המעסיק להקשיב לטענות העובד בראש פתוח ולתת לו הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו. כמו כן, על המעסיק לתעד את השימוע ולתת לעובד תשובה ברורה לגבי ההחלטה שהתקבלה. אם עובד פוטר ללא שימוע, המעסיק יכול לערוך שימוע מאוחר. אם הופרה חובת השימוע, העובד יכול לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה.
לעובדים העומדים בפני פיטורים יש זכות לבקש דחיית השימוע במידה ודרישות מסוימות אינן מתקיימות, כגון אי הודעה מספקת או מסמכים חסרים. הסכמים קיבוציים עשויים להעניק הגנות נוספות לעובדים, לרבות סמכותם של ועדי עובדים להתערב בהליך הפיטורים. על המעסיקים להתייעץ עם נציגי העובדים לפני צמצום ההיקף, וייתכנו גם מגבלות על פיטורין בחוזים אישיים. שימוע אינו מסיים את יחסי עובד-מעביד ועל העובד להמשיך להתייצב לעבודה עד כניסת הפיטורים לתוקף.